תיאטרון פלייבק

ש: פלייבק? זו לא המוסיקה ששמים לזמרים בהופעות?

ת: גם. אבל במקרה שלנו (תיאטרון) פלייבק הוא סוג של תיאטרון המבוסס על אימפרוביזציה. אנשים מהקהל עולים כדי לספר סיפור מחייהם, ואנחנו השחקנים מאלתרים ומעניקים לסיפורים פרשנות בימתית.

ש: מה, פשוט ממחיזים את הסיפור?

ת: לא בדיוק. בתיאטרון פלייבק אנחנו משתמשים בסיפור בתור חומר גלם. לא תמיד נהיה נאמנים לפרטים הקטנים, אבל תמיד נהיה נאמנים לרוח הסיפור. לפעמים באמת נציג קטעים ריאליסטים מתוך הסיפור, לפעמים נשתמש בדימויים שישקפו מצבים רגשיים מתוך הסיפור, לפעמים נציג השתלשלות אירועים אלטרנטיבית, לפעמים נשים זרקור על זויות ראייה שונות, ולפעמים ניצור מהסיפור קטע בתנועה וצליל. כל סיפור זוכה למספר התייחסויות, על פי תחושת הבטן שלנו לגבי הצרכים המסוימים של המספר.

ש: ומי המציא את זה בכלל?

ת: ג'ונתן פוקס הוא אבי תיאטרון הפלייבק. הוא פיתח את השיטה בשנות השבעים בניו יורק, על סמך יסודות הפסיכודרמה והאלתור, ומאז מתפשטת הבשורה לעשרות (אם לא מאות) של קבוצות בכמעט שלושים מדינות.

ש: רגע אחד, אז זה בעצם פסיכודרמה?

ת: אמנם יש לתיאטרון פלייבק ולפסיכודרמה מן המשותף, אבל להבדיל מפסיכודרמה המספר אינו משתתף בשיקופים הדרמתיים אלא צופה בהם. בנוסף, תיאטרון הפלייבק, להבדיל מהפסיכודרמה, אינו טיפולי למרות שבהחלט אפשר למצוא בו איכויות תרפויטיות. המספר זוכה למידת הריחוק הנחוצה כדי לבחון את הסיפור שלו מנקודת מבט של מתבונן מבחוץ, ולעתים קרובות גם להגיע לסוג מסוים של קתרזיס.

ש: אילו מין סיפורים אפשר לספר?

ת: אנחנו מקבלים בברכה ובאהבה כל סיפור. אין סיפור שאינו מתאים לתיאטרון פלייבק, ובפרט שמדובר בסיפור מחייו של המספר עצמו ולא של מישהו אחר. אין סיפור קטן מדי, ואין סיפור משעמם או לא חשוב. ברגע שאדם מתיישב על כסא המספר, אנחנו קשובים ומרותקים לשמוע עוד חלקיק של הרפרטואר האדיר של חוויות אנושיות. תמיד אנחנו מחפשים את העומק שנמצא לא רק בשורות עצמן, אלא גם ביניהן.

ש: ואתם באמת לא מתכננים כלום? איך אתם עושים את זה?

ת: המופע כולו מאולתר. חלק מהשיקופים הם פתוחים לגמרי וחלק מהם תחומים בתבניות מסוימות שעוזרות לנו לעלות לשיקופים מיידיים (אם תשמעו את בהנחייה את המילים "מקהלה" או "מונולוגים" תדעו שמדובר בתבנית שכזו). גם במקרה כזה, כמובן, מדובר באימפרוביזציה מוחלטת. אחרי שנים של עבודה יחד פיתחנו גם מיומנויות אלתור אישיות וגם יכולת הקשבה קבוצתית, על הבמה ובכלל. לפעמים מספיקים לנו מבט או תנועה קלה בשביל לדעת לקרוא אחד את השני.

ש: אז בעצם, אין שתי הופעות זהות?

ת: אין אפילו שתי הופעות דומות. אנחנו אף פעם לא יודעים מה הולך לקרות, אילו סיפורים יסופרו, ואלו שיקופים יועלו על הבמה. אין לנו מושג עם מי מהשחקנים יצא לנו לעבוד ביחד, אם נשתתף בקטעים דרמתיים או קומים. תמיד אנחנו מצליחים להפתיע לא רק את הקהל, אלא גם את עצמינו. רק בדבר אחד אנחנו בטוחים לחלוטין – בקסם של הפלייבק, שאף פעם לא מאכזב.

ש: ומה עושים בין הופעה להופעה?

ת: מתאמנים. אנחנו נפגשים מידי שבוע, למפגש בן שלוש שעות. במפגשים האלה אנחנו מפתחים את יכולות המשחק והאלתור, ומתאמנים על טכניקות תיאטרון הפלייבק, כאשר בכל פעם מישהו אחר מאיתנו מספר סיפור. ובין לבין אנחנו מתנהלים כ"משפוחה" אחת גדולה – כולל שמחות, חתונות, ילדים וכו'

ש: אז לסיכום?

ת: אפשר לתאר ולספר על תיאטרון הפלייבק במשך שעות, אבל בשורה התחתונה – הופעת תיאטרון פלייבק הוא משהו צריך לחוות. אנחנו מזמינים אתכם לבקר במקום שבו מציאות ותיאטרון נפגשים, ומזמינים אתכם לראות איך פיסות מחייכם הופכות למיצג בימתי מרגש.