• החבר׳ה מאיכילוב

זום אאוט, זום אין- פלייבק!

7 הצעות תרגום לפלייבק זום!


אפתח בוידוי: עד חודש לפני בהלת הקורונה, שנאתי זום.

לא הבנתי מה היתרון בזה.

חוויתי את הפלטפורמה רק בטלפון, זה היה נראה לי מעושה, מנוכר, טרחני, ושנאתי את זה.

אנחנו משתמשים בזום כבר 3 שנים מאז שעינת, המנכ"לית שלנו נמצאת בשליחות בארה"ב, וכל פעם ניסיתי לשכנע אותה שנעשה שיחה קולית בוואטסאפ ולא בזום, אך ללא הועיל.

כחודש לפני כל הבלגן, הייתי זקוקה להתייעצות אינטנסיבית מקצועית עם עינת, נפגשנו בזום, ופתאום קרה משהו, כאילו היינו ביחד בחדר, רק שתינו, קרובות ומדברות, ופתאום זה לא היה מנוכר וטכנולוגי, ראיתי כמה ערך מוסף אישי ואינטימי היה במפגש..

אמרתי לעצמי - מהיום פגישות עבודה - רק בזום! ואז הגיעה הקורונה..

הפלטפורמה הטרחנית לשעבר, שחשבתי שרק הקבוצה שלנו משתמשת בה, הפכה למרחב העולמי שבו מתרחשים דברים, ואני שמחתי שעשיתי עימה שלום לפני כן :)

מפגשי הפלייבק של קבוצת הבת (אותה אני מנחה), עברו לזום, החזרות ומפגשי הפלייבק של האנסמבל שלנו עברו לזום, בשבוע שעבר עשינו את טבילת האש הראשונה בפיילוט של מופעי פלייבק וירטואלים לצוות אחיות פליאטיביות ולצוות חדר מיון, והיד עוד נטויה...

בהמשך למאמר הקודם - "עשרת הכללים למפגש פלייבק וירטואלי מוצלח", אציג את המרת התבניות מהפיזי אל הווירטואלי. אלו תבניות שבדקנו וניסינו והן עובדות מצוין!

אחרי שדאגנו שהשחקנים יתחברו למחשב (ולא סלולרי) מחדר שקט ופרטי, במצב גלריה (למעלה מימין gallery view) ובמצב רוח משחקי והרפתקני, אפשר להתחיל....

1. פסל זורם פריז (פלואיד) Fluid Sculpture Freeze

שלושה שחקנים.

התחלה במצב ניטרלי.

שחקן ראשון מתחיל עם אלמנט מהסיפור -קול/דמות/תנועה/טקסט מהסיפור, ולאחר כמה שניות מגיע לפריז ברור. שחקן שני כנ״ל, וכך גם השחקן השלישי. מתוך הפריז המשולש, שלושת השחקנים "קמים לתחייה" יחד. כל אחד ממשיך את האלמנט שהביא ומפתח אותו מעט, ודרך הקשבה בין מסכים, מגיעים יחד לסיום.

דגשים:

  • ההקשבה הפיזית על הבמה (של מי יוצא ראשון, רגע הסיום ועוד), מתורגמת להקשבת - על בין המסכים.

  • אלא אם כן יש איזה רעש מסוים וחריג, נעדיף לשמור על סאונד פתוח של הצופים. צחוק, או נשימת הזדהות וכו׳ הם פידבק חי וחשוב בזום פלייבק!

אופציות

  1. כל חברי הקבוצה נשארים על המסך, והמשקפים, שיודעים מראש מי משחק איתם, מרוכזים אחד בשנייה.

  2. רק השחקנים והמספר נשארים על המסך (יש שחקנים שמעדיפים לראות את הפנים של המספר).

  3. רק השחקנים נשארים על המסך (נותן מרחב פרטי של צפייה למספר).


2. קפיצה בחלל (ספייס ג'אמפ) – Space Jump

שלושה או ארבעה שחקנים.

השחקן שרוצה להתחיל מסמן באצבעו את המספר 1 וכל השאר מכבים מצלמה. השחקן הראשון מתחיל סצנה של סולו מתוך הסיפור, ואז, מתוך מצלמה כבויה, כשהשחקן השני רוצה להתחיל את הקטע השני, הוא אומר (בקול רם וברור) פריז! מדליק את המצלמה ומיד יוזם את הסצנה השנייה, כך גם שחקן שלישי ורביעי.

ביציאות מהסצנה, כשאנו חוזרים אחורה מסצנה מספר 4 לסצנה 3 וכך הלאה, השחקן היוצא (לאחר שמצא סיבה מתוך הסצנה לצאת) מכבה את מצלמתו, ובכך למעשה "ניקה" במה, ובאופן מיידי השחקנים הנותרים ממשיכים את הסצנה הקודמת.


אופציות

  1. אותן אופציות של מצלמות דולקות או כבויות מבחינת המספר והצופים.

  2. ניתן גם לעשות 'ספייס ג'אמפ' כשכל השחקנים מתחילים עם מצלמה דלוקה ונותנים את הפריז שלהם "On camera". אם הולכים על האופציה הזו, ה"יציאה" מהסצינה תהיה על ידי הטקסט הנאמר ע"י השחקן היוצא, יחד עם סימון יד מוסכם, במקום כיבוי מצלמה.

3. קצרים - Vinietta

שלושה או ארבעה שחקנים.

נשמור על אותה תבנית (סצנות קצרות, לא קשורות לינארית זו לזו, מתוך הסיפור, או באסוציאציות על אלמנטים שעלו בסיפור) עם התאמות קטנות -

  1. כששחקן יוזם סצנה ומזמין שחקן נוסף, אין באפשרותו לסמן למישהו ספציפי, וכאן נדרשת הקשבה רבה, גם לתגובה המיידית לזה ששחקן שיזם סצנה "קורא" לפרטנר ("אתה יודע אולי איך מרימים את זה...?") וגם הקשבה בין מסכים לראות שאם שניים נענים לקריאה בו זמנית אחד מוותר, ממש כמו שאנו עושים על הבמה, עם יכולת לתקן במאית השנייה.

  2. לשמוע מתי השחקן מזמין את כל המשקפים לסצנה משותפת.. ("ילדים, אני רוצה לספר לכם משהו..").

  3. סיום וניקוי במה/מסך- חשוב - כדי לשמור על המבנה של קצרים ולא להיגרר לסלט של סצנות, גם כאן, כאשר שמרגישים שהגענו לפואנטה או למיצוי, סיום הסצנה ייעשה על ידי כיבוי המצלמה (והפרטנר השני יכבה גם הוא בתגובה), וכך ניקינו את הבמה ל"קצר" הבא.

  4. אופציה נוספת - אם לא רוצים לכבות ולהדליק מצלמה, ניתן ליצור סימון מוסכם עם היד המסמל סיום הסצנה וניקוי במה.

לרוב, שני המשתתפים בסצנה ירגישו את הסיום יחד ויכבו יחד או יסמנו יחד (זו השאיפה).

4. מזכירה אלקטרונית

תבנית חדשה עבורי שלמדתי במפגש עם רונן קובלסקי, (עם התאמות קטנות שנוצרו תוך כדי עבודה) ואני עפה עליה בימים אלו כי היא כאילו נתפרה לזום!

שלושה או ארבעה שחקנים (תלוי בסיפור ובצורך).

מחליטים מראש על סדר המשתתפים (מי מספר 1,2,3,4).

מתחילים במצב כבוי כולם (הערה למנחה שהוא מארח את מפגש הזום: יש להגדיר -Hide non video participants לכל המפגש).

מי שהוגדר כמס' 1 מתחיל כשהמצלמה כבויה: "שלום הגעתם לתא הקולי של.. נא להשאיר הודעה לאחר הישמע הביפ. בייפפפ".

לאחר מכן מדליק שחקן מס 1 את המצלמה ומתחיל "להשאיר הודעה" למספר כדמות מהסיפור, כרגש, כעצמו מהעתיד וכו'. בסיום ההודעה מכבה את המצלמה.

מיד עולה על המסך שחקן מס' 2 ומשאיר הודעה כדמות/רגש/עצמו מהסיפור ומכבה וכך הלאה - הדבר ממשיך לשלושה סבבים, כאשר מביאים כמה שיותר הודעות שונות ומגוונות מדמויות/אלמנטים שונים, (מקפידים על רצף חסר פאוזות שבתחילת הודעה מדליקים מצלמה, ובסיומה מכבים, ועולה השחקן הבא מיד).

השיקוף מסתיים בסיום ההודעה של השחקן האחרון בסבב השלישי, כאשר המצלמות כבויות, מי שהיה שחקן מס 1 אומר: "היי, הגעתם לתא הקולי של.... התא מלא לא ניתן להשאיר הודעות.בייייייפ"..


דגשים

  1. זה רק נשמע מורכב, צריך לתרגל פעם פעמיים ואז זה זורם.

  2. חייבים להיות עם אצבע ערה ודרוכה על האייקון שמפעיל ומכבה את המצלמה כדי שלא יהיו פאוזות. יש אופציה להפעיל ולכבות את המצלמה עם מקש הרווח במחשב מה שמאד מקל על העניין‚ לצורך כך, יש להפעיל פעם אחת את כיבוי או הדלקת המצלמה, בתחילת הסשן עם חץ העכבר, ואז לעבור רק למקש רווח.

  3. חשוב לזכור את הסדר המדויק אחרת מתחילות תקלות בכיבוי/הדלקה.

  4. למי יש בימינו תא קולי? די אנכרוניסטי :) אבל עובד מעולה :)

5. מקהלה

דומה לביצוע על הבמה, רצוי לבחור אלמנטים פיזיים קוליים רבים, אפשר להגיע לעבודה תנועתית מקהלתית יחד על המסך, ויש אפילו יתרון בכך שרואים זה את זו פרונטלית על המסך.

חשוב כאן, כדי למנוע 'קקופוניה' (הזום מאד לא סלחני בסאונד), אם ישנו טקסט, להשאירו קצר.

גם כאן רצוי לכבות את המצלמות של כולם חוץ מהמשקפים.

6. קונפליקט הצלבה

כמעט ללא שינוי, פרט לכך שבמקום החלפת המקומות הפיזית ההחלפה מתוקשרת לפרטנר השני בסדק של הטיעון (אם הייתי בכן! כן! כן! - כן? -מסמן את תחילת ההחלפה בינינו, והפרטנר השני מגיב גם בסדיקת הטיעון הנגדי ומשתהים שם עד שיוצאים מההחלפה בטיעוני נגד.


דגשים

כרגיל – הקשבה - בין מסכים- לקטוע אחד את השני ברור, להיות בפריז ברור, ולהרגיש מתי מבחינת זמן סביר הגענו ל"אמצע", להחלפה, ולשמוע אותה טקסטואלית בסנכרון עם הפרטנר שלי.

7. מונולוגים

שלושה שחקנים, בשני סבבים

(שלא כמו על במה פיזית שנעשה בשלושה חלקים) , כל שחקן בוחר דמות/אלמנט/רגש/פרספקטיבה מהסיפור ומביא מונולוג של אותה דמות/אלמנט/רגש/פרספקטיבה, בשני חלקים מתפתחים.

וריאציה "זומית" למונולוגים, שהביא שחר קמינסקי:

שני שחקנים, שמביאים שתי דמויות מהסיפור שמצלמות Vlog (בלוג מצולם) בשלושה חלקים: עבר, הווה, עתיד. כאן יש אפשרות לדבר ולשתף את "צופי" הבלוג, ולנוע עם המחשב במרחב בטבעיות, אם מתאים מבחינת הדמות או הסיפור,לקחת אותנו לסיבוב ברחבי הבית (אם הוא נייד כמובן).

זהו לבינתיים.

"היש ישנו והאין איננו", הוא משפט שעלה לי חזק בכל המפגשים הראשוניים בזום.

מפתה לרגעים להתרכז במגבלות בפלטפורמה החדשה ובמה שאין; מגע, קרבה פיזית וכו. אך כשאנחנו מאפשרים לעצמנו אווירה של משחק ולמידה, ונוכחים עם מה שכן יש, אנחנו מגלים ערוצי יצירתיות חדשים שנפתחים,וחושפים אוצרות (ממליצה לבדוק ולהוסיף את האפליקציה של Snap camera, ולשחק עם רקוויזיטים תואמים, כך אני יכולה לתת פרח דרך המסך שלי, והפרטנר "יקבל" את הפרח אצלו, לדוגמה).

בדיוק השבוע, הסתכלתי על הקבוצה האהובה שלי, אחרי שעתיים של פלייבק טהור, וחשתי כמה אנחנו ברי מזל שיש לנו את ה"דבר" הזה בחיים שלנו, ובזום כרגע - אי של שפיות וקרבה.

בברכת בריאות ויצירתיות לכולם.





הכותבת - טלי רובין

שחקנית ומנחה - תיאטרון פלייבק החבר'ה מאיכילוב

9 צפיות

כל הדרכים ליצור איתנו קשר

@  תיאטרון פלייבק החבר׳ה מאיכילוב ע״ר 2003-2020

החבר׳ה מאיכילוב - לוגו
  • החבר׳ה מאיכילוב בפייסבוק
  • החבר׳ה מאיכילוב ביוטיוב