תרבות ארגונית לא נכתבת במסמך, היא מסופרת. איך פלייבק חושף את הסיפור האמיתי של הצוות שלכם
יש לי חוק בלתי כתוב אחרי כל כך הרבה שנים בשטח: תוך עשרים דקות של עבודה עם קבוצה חדשה, אני יודעת עליה יותר ממה שהיא הייתה כותבת על עצמה בכל מסמך אסטרטגי. לא כי אני קוראת מחשבות. כי הסיפורים שאנשים בוחרים לספר ואיך הם מספרים אותם, חושפים את התרבות האמיתית של המקום, מעבר לכל "ערכי הליבה" שתלויים על הקיר.
העבודה בתיאטרון פלייבק, שולחת אותי ואת הצוות להיפגש בכל יום עם ארגון אחר במקום אחר בארץ. כמו דבורה שעוברת מפרח לפרח, אנחנו חווים לעומק בזמן קצר את הניחוח של כל ארגון שאנחנו נפגשים איתו.
באחד הימים, עבדנו עם המנהלים הבכירים של אחד הבנקים הגדולים בארץ. בסוף המופע, מנהלת משאבי האנוש שאלה אותי- איך זה יכול להיות שהבנתם תוך שעתיים את כל מה שקורה אצלנו בבנק? עכשיו הם יכלו
להתקדם לכיוון מימוש החזון אחרי שהעזנו להתמודד ביצירתיות עם האתגרים שצפו.
עבדתי עם צוותים בכל הצורות והגדלים: צוותי סטארט-אפ בשלב גיוס לחוץ, מחלקות בית חולים שעברו שנה קשה, קבוצות מורים אחרי משבר ארגוני, מנהלים בכירים שרוצים "לפתוח את הראש" לפני תהליך שינוי. ובכל אחת מהקבוצות האלה, ברגע שהמופע מתחיל והסיפורים עולים, קורה אותו דבר: החדר נהיה כן.
התקשורת נהיית אותנטית והיא כוללת את הסיפורים שמסופרים, את האופן שבו הקהל יושב, את הדרך שבה הקהל מקשיב, את הערות הביניים, את השפה הייחודית של המקום, את מטבעות הלשון ואת האנרגיה בחדר.
זו העוצמה האמיתית של תיאטרון פלייבק בארגון, ומה שמבדיל אותו מכלי גיבוש רגילים:
תיאטרון פלייבק לא שופט, אבל הוא לא מסתיר. בניגוד לסדנת גיבוש "נעימה" שמשאירה את הקשיים מתחת לשטיח, בפלייבק הסיפורים גם המורכבים, גם הכואבים, גם המצחיקים מקבלים מקום. וכשהסיפורים מקבלים מקום על במה, בצורה מכבדת, קורה משהו: הקבוצה מרגישה שמותר לדבר אמת. מותר להיות פגיעים, מותר להיות מרגשים, מותר להיות כועסים, מותר להיות מצחיקים.
תיאטרון פלייבק בונה שפה משותפת. אחרי מפגש פלייבק, קבוצות רבות ממשיכות להתייחס למופעים שראו "זוכרים את הסצנה עם...?" הסיפור הופך למטבע לשון פנימי, לרגע משותף שממשיך ללוות את הצוות הרבה אחרי שהצוות והמוזיקאי ארזו את הציוד והכלים. הקבוצה נשארת חזקה יותר ומגובשת יותר.
תיאטרון פלייבק מזמין פגיעות בלי לדרוש אותה. אף אחד לא חייב לספר סיפור אישי. אבל כשרואים איך מתייחסים לסיפור של מישהו אחר בכבוד, ביצירתיות, בלי לתקן, נוצר מרחב בטוח שמזמין כנות. המופע מעצב את היום, האוירה בחדר משתנה לטובה מרגע לרגע.
בעבודה שלי כמנהלת וכמנחה, אני תמיד אומרת לארגונים: אל תזמינו אותנו כי אתם רוצים "אירוע כיפי". תזמינו אותנו אם אתם באמת רוצים לדעת מה קורה בצוות שלכם, ומוכנים להקשיב לתשובה גם אם היא לא בדיוק זו שציפיתם לה. תזמינו אותנו בדיוק כשאתם עוברים תהליך שינוי שקצת מטלטל את האיזון. תזמינו אותנו כשאתם רוצים להכניס אנרגיה חדשה לתוך מיזם מורכב. תזמינו אותנו כשאתם רוצים לחגוג הישג. תזמינו אותנו כשאתם רוצים לחבר בין סילואים שעובדים בניתוק. תזמינו אותנו כשאתם רוצים מבט רענן וטוב על העשיה, האתגרים וההצלחות.
עינת משעל ניצן
מנכ״לית עמותת תיאטרון פלייבק החבר׳ה מאיכילוב
רוצים להבין מה הסיפור שהצוות שלכם באמת מספר? אנחנו בונים תהליכים ומופעי פלייבק ארגוניים המותאמים לצוות שלכם: לגיבוש, לסיכום שנה, לתהליכי שינוי. בואו נדבר.
תגובות