top of page
תיאטרון פלייבק החבר׳ה מאיכילוב לוגו

איך הופכים ישיבת סיכום שנה מ"עוד ישיבה" לרגע שאנשים באמת זוכרים

27 באוק׳
זמן קריאה 2 דקות

דצמבר-ינואר הם החודשים עמוסים בשנה. כמעט כל ארגון שאנחנו עובדים איתו רוצה "משהו לסיכום שנה", וכמעט תמיד אנחנו שומעים את אותה תלונה: "בשנה שעברה עשינו מצגת עם הישגים, אף אחד לא זכר כלום שבוע אחרי."

הבעיה, כפי שאנחנו רואים אותה אחרי כל כך הרבה שנים, היא לא במידע. זה לא שהנתונים לא מעניינים. הבעיה היא שסיכום שנה במצגת פונה רק לראש, ומדלג לגמרי על מה שבאמת קורה בגוף ובזיכרון של אנשים כשהם חושבים על השנה שהייתה.

הנה איך אנחנו בונים סיכומי שנה שאנשים באמת זוכרים:

מתחילים מסיפורים, לא ממספרים- לפני שמדברים על יעדים והישגים, אנחנו מזמינים אנשים לשתף רגע קטן מהשנה: לא בהכרח "ההישג הגדול", אלא רגע אנושי. רגע של קושי שהתגברו עליו, החלטה מפתיעה, שיתוף פעולה בלתי צפוי. הרגעים האלה, כשהם עולים על הבמה, מזכירים לצוות את העוששר של העשייה ולמה בכלל הם עשו את מה שעשו.

נותנים מקום גם למה שהיה קשה- שנה טובה כוללת כמעט תמיד גם רגעים קשים: פרויקט שנכשל, חבר צוות שעזב, תקופה של עומס בלתי אפשרי. סיכום שנה שמתעלם מזה מרגיש לא אמין. סיכום שנה שנותן לזה מקום בכבוד, במידה ובלי לשקוע בו, מרגיש אמיתי.

יוצרים רגע של "אנחנו", לא רק "אני"- אחד הדברים היפים במופע פלייבק לסיכום שנה הוא שהוא בונה נרטיב קולקטיבי מתוך סיפורים אינדיבידואליים. פתאום רואים שהמאבק של אחד ממש דומה למאבק של אחרת, גם אם הם עובדים במחלקות שונות לגמרי. מתוך רצף אקראי של סיפורים עולות תימות משותפות שמחזקות את השפה הפנימית ואת הסיפור הארגוני.

מסיימים בכיוון קדימה, לא רק במבט אחורה- אחרי שהיה מקום לעבד את השנה שהייתה, אנחנו לרוב מסיימים ברגע שמזמין את הקבוצה לדמיין קדימה: לא ברשימת יעדים, אלא בתחושה, באנרגיה, בציפיות, בכוונה לשנה הבאה.

זה לא חייב להיות מופע שלם עם קהל גדול. עבדנו גם עם צוותים קטנים, בפורמט אינטימי יותר, שבו כל אחד הביא סיפור אחד קצר וקיבל חזרה מופע מיני קצרצר. הגודל פחות חשוב מהכוונה: לתת לשנה שהייתה מקום אמיתי, לפני שממשיכים לשנה הבאה.

רוצים לחשוב יחד איתנו על סיכום שנה שיישאר? נשמח לתכנן פורמט שמתאים בדיוק לגודל ולאופי הצוות שלכם.


תגובות

דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים

הוספת דירוג
bottom of page